בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ (לָקַח אוֹתוֹ) וְהֶחְזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִים הֵם, וְכָל מָה שֶׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעְתְךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחְרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵן אַחֲרֶיךָ. (מדרש רבה, קהלת ז, א)