"דן" – שם הנחלה של שבט דן. תחילה הייתה נחלתם במרכז הארץ ליד הים, אך לאחר מכן הייתה נחלתם בצפון הארץ. הביטוי התנכ"י "מדן ועד באר שבע" סימן בתקופת השופטים והמלכים את ההתיישבות של בני ישראל מקצה הארץ ועד קָצֶהָ, והוא מגדיר את גבולות הגזרה של ישראל באותם הימים. על ידי ההתייחסות לשני היישובים האלה, אשר קיימים גם היום, מבהיר המחבר המקראי שהשמועה על נבואת שמואל ועל נאמנותו לה' התפשטה בכל רחבי הארץ.