מעניין שבתלמוד הבבלי מופיעה אגדה פולקלוריסטית (סיפור עממי) דומה, ועל פיה מנהגם של אנשי העיר סדום בעוברי אורח בעירם היה דומה למנהגו של פרוקסטס:
"הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין. כי מאריך – גיזי ליה; כי גוץ – מתחין ליה"
היתה להם מיטה שהיו משכיבים עליה את האורחים. מי שהיה ארוך – מקצצים אותו; מי שהיה נמוך – מותחים אותו.
(בבלי, סנהדרין קט ע"ב)

לא ידוע איזו תרבות הושפעה מן האחרת, או האם שתי המעשיות מושפעות ממקור היסטורי אחר, של תרבות הודו או פרס. כך או כך מיטת סדום, או מיטת פרוקרוטס נותרה שם נרדף לעוול, אך לא כמו בסיפורים אלו – אין הכוונה לעינוי פיזי, אלא לעינוי מנטלי, שנובע מהניסיון לכפות על אדם להתיישר לפי חוקים או נהלים תרבותיים מסוימים.