הקדמונים ראו בשימוש במלח את אחת ההמצאות הגדולות בעולם. בתקופות קדומות שימשו "לְבֵנִים" של מלח כסחורה עוברת לסוחר (סחורה שיש לה ביקוש) שניתן להעבירה ממקום למקום. החיילים הרומים היו מקבלים "סלריום" – מענק בדמות שק מלח. המלח שימש גם לצורכי פולחן וכגורם מטהר, ובשל עמידותו שימש גם כאות לברית בעת חתימת חוזים.