מפיבושת על פי זלדה
"וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ." (פרק ט, פסוק ט)

נשים פורצות דרך – נחמה פוחצ'בסקי, זלדה, עיצוב אסנת אשל, תאריך הופעה: 09/02/2016, באדיבות השירות הבולאי, דואר ישראל

מפיבושת, בנו הפיסח של יהונתן בן שאול, הוא מהדמויות השוליות במקרא.
לעומת זאת בשירתה של המשוררת זלדה (1914–1984) הוא זוכה למקום של כבוד ומוזכר, אם במפורש ואם ברמז, בשלושה שירים.
בשירה זה חוזרים שני היבטים מרכזיים המופיעים בסיפור המקראי – הזיקה בין מפיבושת ליהונתן, המחייבת את דוד, והבלטת הניגוד בין ציבא לבין מפיבושת.
בבית הראשון מופיעה הציפור, ובבית האחרון – הנחש. המשוררת מציגה את הציפור כמחזה יפה, תמים ונמרץ ואת הנחש כמאוס וערמומי. בעולם הטבע היחס בין בעלי חיים אלו הוא של טורף ונטרף.

מבוסס על:  מרים סקלרץ, מפיבושת – מן המקרא לשירת זלדה.

למילות השיר

מפיבושת

עֵינֶיךָ הַמְּרַצְּדוֹת
צִפֳּרִים קְטַנּוֹת יוֹנְקוֹת דְּבַשׁ.

כַּאֲשֶׁר בָּכִיתָ
הַמֶּלֶךְ לֹא שָׁמַע.

כַּאֲשֶׁר נָפַלְתָּ
הָעוֹלָם לֹא חָזַר לַתֹּהוּ וָבֹהוּ.

מְפִיבֹשֶׁת, חָלַמְתָּ
עַל יְדִידוּת תְּמִימָה יוֹתֵר

מָאַסְתָּ בְּחָכְמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי,
בְּנוֹ שֶׁל יְהוֹנָתָן.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.

  • חזרו אל הפסוקים – לאיזו ממערכות היחסים של מפיבושת מכוונת המשוררת? זו עם דוד או עם ציבא?