וְהָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם בְּפַחֵי נֶפֶשׁ (באכזבה, על שלא הגיע ענייינו למשפט),
וְהָיְתָה אַלְמָנָה פּוֹגַעַת (פוגשת) בּוֹ בַּדֶּרֶךְ,
אָמְרָה לוֹ: מָה נַעֲשָׂה בְּדִינְךָ?
וְאָמַר לָהּ: כָּלוּ יְצִיאוֹתַי וְלֹא הוֹעַלְתִּי כְּלוּם,
וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת: אִם זֶה, שֶׁהוּא אִישׁ, לֹא הוֹעִיל כְּלוּם, אֲנִי שֶׁאֲנִי אַלְמָנָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישעיהו א, כג).

מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית