שְׁכֶם לֹא רַק לָקַח אוֹתָהּ שֶׁלֹא כַּדִין אֶלָא גַם הִתְאַהֵב בָּהּ, וְהוּא מְבַקֵשׁ לְמַסֵד אֶת הַקֶשֶׁר וְלָשֵׂאת אֶת דִינָה לְאִישָׁה. הוּא מְדַבֵּר עַל לִיבָּהּ וּמְבַקֵשׁ מֵאָבִיו חֲמוֹר לִפְעוֹל בָּעִנְיָין. כְּשֶׁהָאַחִים שֶׁל דִינָה שׁוֹמְעִים עַל הַמַעֲשֶׂה שֶׁנַעֲשָׂה לְדִינָה וְעַל בַּקָשַׁת הַנִישׂוּאִים, נֶאֱמַר מִפִּי הַמְסַפֵּר הַמִשְׁפָּט: "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל", וְהַכַּוָונָה הִיא שֶׁקָרָה דָבָר נוֹרָא, דָבָר מְתוֹעָב הִתְרַחֵשׁ.