"וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי" – נְדִיבָה מִמִּשְׁפָּחָה שֶׁל נְדִיבִים.
"וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ" – הוּא בִּקֵּשׁ רַק לְגִימָה אַחַת, וְרִבְקָה הִשְׁקְתָה אוֹתוֹ עַד שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה צָמֵא.
"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" – זוֹ נְדִיבוּת שֶׁנּוֹבַעַת מִתּוֹכָהּ.

(עיבוד על פי מדרש לקח טוב, בראשית כד: ב)