נמְשְׁלָה הַלָּשׁוֹן לְחֵץ, וְלָמָּה?
שֶׁאִם יִשְׁלֹף הָאָדָם הַחֶרֶב שֶׁבְּיָדוֹ לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ, הוּא (הֶחָבֵר) מִתְחַנֵּן לוֹ וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַחֲמִים, מִתְחרט הַהוֹרֵג וּמַחְזִיר הַחֶרֶב לְנַרְתִּיקוֹ.
אֲבָל הַחֵץ, כֵּיוָן שֶׁיָּרָה אוֹתוֹ וְהָלַךְ – אֲפִלּוּ מְבַקֵּשׁ לְהַחְזִירוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר.

מדרש תהלים, מזמור קכ