כיום משתמשים בביטוי "לעשות שם" בהקשר של פרסום, של אדם או של רעיון כלשהו. קשה להאמין שבני האדם רדפו אחר פרסום באותה התקופה, שכן הם היו היחידים על פני הארץ.
"נעשה לנו שם" – חטא הגאווה
"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ." (פסוק ד)
להמשך קריאה
בחפירות שנעשו באזור שבו שכנה ממלכת מסופוטמיה, נמצאו כתובות הקדשה של מלכים שונים, חלקן משוקעות בלבנים בבסיס הזיגוראתים. באחת הכתובות שנמצאו, מסופר על גודֶאַ, מלכה של העיר לֶגֶש (בתחילת האלף השני לפנה"ס), שהתקבל להיות אחד מן האלים, בשל השם שעשה לו בבניית המגדל.
אפשר שזה היה רצונם של בוני מגדל בבל, לחרוג מגבולם האנושי אל האלוהי. בניגוד למסורות הבבליות, מדגיש הסיפור המקראי שהניסיון להידמות לאל הוא חטא חמור מאוד.
- מדוע מתבסס הסיפור המקראי על מנהג מסופוטמי? מה המסר לאדם בתרבות המקראית שמודגש על ידי ההשוואה?