סדר ראשון בירושלים – ראובן רובין

בציור "סדר ראשון בירושלים" אנו רואים את האומן עצמו ליד שולחן ליל הסדר (יושב בפינה השמאלית), בנו יושב על ידו ואשתו ניצבת מאחוריו. יתר האורחים מסמלים את כל מרכיבי החברה הישראלית בת הזמן ההוא, שנת 1950, שנתיים לאחר הקמת המדינה. בשולחן הסדר, המאזכר גם את היצירה ”הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה-וינצ'י, מתאחדים כולם בהרמוניה סביב החג, המסורת והמנהגים היהודיים.

להמשך קריאה

ברקע מצוירת ירושלים האידיאלית והאלגורית, המצביעה על הקשר ועל המחויבות של
המשתתפים בסעודה לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט. השיבוץ החזותי של ירושלים בתמונת סעודת ליל הסדר מתכתב עם הברכה המסיימת את ההגדה של פסח: ”בשנה הבאה בירושלים". הכיסופים והגעגועים לירושלים חוזרים ומופיעים במהלך הדורות, ואצל רובין הם מקבלים העצמה ודגש.

מבוסס על: תרבות ישראל באמנות החזותית – הצעה להוראה בין-תחומית: אמנות ותרבות ישראל, עמ' 44. © משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית.

נסו לזהות מי הן הדמויות המרכיבות את הפסיפס הישראלי לפי הציור (שימו לב שמדובר בשנת 1950).
ציינו נקודות דמיון ושוני משמעותיות, בין הפסוקים בפרק המתארים את חג הפסח לבין האופן שבו החג מוצג ביצירה.