בדיון שלפנינו קובעים חז"ל כי התֶקֶן שלפיו יש לתת מזון לפועלים הוא כסעודת אברהם, שהיא עדיפה על סעודת שלמה. הרעיון כאן הוא שיש להתייחס בכבוד רב לפועלים, ולתת להם את התנאים המגיעים להם, אף על פי שהם שכירים.
סעודה כיד המלך – האומנם?
"וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים". (ה, ב–ג)
לקריאת המדרש
מעשה בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלים, הלך ופסק להן מזונות.
וכשבא אצל אביו, אמר לו אביו: בני, אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב, שסעודתו של אברהם אבינו עדיפה משל שלמה והכתיב (מלכים א ה) "ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים" […] ואילו לגבי אברהם כתוב (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב".
עיבוד לתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, פו, עא
- עיינו בבראשית יח (ד- ח). מדוע חז"ל מעדיפים את סעודת אברהם על פני הסעודה של שלמה?