ארתור האקר, "על נהרות בבל", שמן על בד, 1888 בערך. מאוסף Touchstones Rochdale. מתוך ויקישיתוף
על שפת נהרות בבל, השופעים מים ופרי, מתגעגעים הגולים למולדתם היבשה – היא ציון (מלשון צִיָה, מדבר). ים של דמעות וזיכרון. המסקנה – לא משנה באיזה מקום נמצאים, אין תחליף למולדת.