עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן / נָתַן אלתרמן

עַל עוֹג, עַל מֶלֶךְ הַבָּשָׁן,
נָשִׁירָה נָא, שִׁיר זֶמֶר קָט.
הָיָה הוּא זַאֲטוּט, אֲשֶׁר צָמַח מַהֵר וְלֹא לְאַט.
חָזַר הוּא פַּעַם מִן הָרְחוֹב בְּגִיל חָמֵשׁ שָׁנִים וָיֶרַח,
וְכָךְ אָמַר: "גִ'ירָף קָטָן קָפַץ, נָשַׁךְ אוֹתִי בַּבֶּרֶךְ."
וְאָב אֶל אֵם אָמְרוּ בַּלָּאט,
הַיֶּלֶד לֹא יִהְיֶה גַּמָּד…

עוֹגִי, עוֹגִי, עוֹג
עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן.
אֶפְשָׁר לְהִתְקַלֵּס בְּעוֹג,
לִצְחֹק לְעוֹג, לִלְעֹג לְעוֹג,
וּבְכָל זֹאת מִגָּלְיָת עַד גּוֹג
וּמִגּוֹג וְעַד מָגוֹג
לֹא הָיָה (וְלֹא יִהְיֶה)
עֲנָק עָדִין, עֲנָק עָנֹג,
עֲנָק צָנוּעַ וּבַיְשָׁן,
וְהָעִקָּר – עֲנָק גָּבוֹהַּ
כְּעוֹג,
עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן.