בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לְעָכָן: "בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה'… הַגֵּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ…" (יהושע ז, יט). מִיָּד נָפַל מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, וְעָמְדוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה בִּמְרִיבָה וְהָרְגוּ מִיִּשְׂרָאֵל כִּתּוֹת כִּתּוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עָכָן כָּךְ, אָמַר בְּלִבּוֹ: כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וַאֲנִי עַל יָדִי נֶהֶרְגוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, אֲנִי הוּא הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא, מוּטָב שֶׁאוֹדֶה עַל פִּשְׁעִי לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶל תָּבֹא תַּקָּלָה עַל יָדִי.

(מדרש תנחומא, מסעי, ה')