המטרתה העיקרית של העלייה לרגל הייתה הביקור בבית המקדש – ביקור שתכננו אותו וציפו לו זמן רב, לפעמים אפילו כמה שנים. בדרך כלל עלתה לירושלים כל המשפחה המורחבת ואיתה גם השכנים, ולפעמים התארגן יישוב שלם לעלייה לרגל לירושלים, ובראש השיירה – מנהיגי היישוב מלווים בכלי נגינה.
עולי הרגל היו מבקרים בבית המקדש (לאחר שהיו טובלים ומיטהרים במקוואות), ושם צפו בעבודת הכוהנים והאזינו לשירת הלוויים. עולי הרגל היו גם מקריבים קורבנות – חלק מהקורבנות הם אכלו כסעודת החג, וחלק נתנו לכוהנים ולנזקקים: עניים, גֵרים, עבדים, יתומים ואלמנות.

מבוסס על מתיה קם, "עלייה לרגל ביהדות", קופצים ללוח העברי, תוכנית מבחר. © מטח.