עלייה לרגל
"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."
(לד, כג)

יצירה המתארת הבאת ביכורים לבית המקדש. הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

המשמעות של המושג "עֲלִיָה לָרֶגֶל" אינה הליכה ברגל (אף על פי שזה מה שנאלצו לעשות לפעמים), אלא מלשון "רְגָלִים".
משמעות המילה "רְגָלִים" בלשון המקרא היא "פְּעָמִים". שלושת הרגלים (הפעמים) שהתורה מצווה לעלות בהם לבית המקדש הם סוכות, פסח ושבועות. לפי המקרא – חובת העלייה לרגל לירושלים הייתה רק על הגברים.

להמשך קריאה

המטרתה העיקרית של העלייה לרגל הייתה הביקור בבית המקדש – ביקור שתכננו אותו וציפו לו זמן רב, לפעמים אפילו כמה שנים. בדרך כלל עלתה לירושלים כל המשפחה המורחבת ואיתה גם השכנים, ולפעמים התארגן יישוב שלם לעלייה לרגל לירושלים, ובראש השיירה – מנהיגי היישוב מלווים בכלי נגינה.
עולי הרגל היו מבקרים בבית המקדש (לאחר שהיו טובלים ומיטהרים במקוואות), ושם צפו בעבודת הכוהנים והאזינו לשירת הלוויים. עולי הרגל היו גם מקריבים קורבנות – חלק מהקורבנות הם אכלו כסעודת החג, וחלק נתנו לכוהנים ולנזקקים: עניים, גֵרים, עבדים, יתומים ואלמנות.

מבוסס על מתיה קם, "עלייה לרגל ביהדות", קופצים ללוח העברי, תוכנית מבחר. © מטח.

  • כתבו בלוג של אדם שעלה לרגל לירושלים באחד מן הרגלים, ותארו את חוויותיו.