עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ / שאול טשרניחובסקי
וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנוֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל
אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו.
(שמואל א', ל"א)
אֶחָד אֶחָד נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, בִּתְקֹעַ
שׁוֹפַר אַדִּירִים עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ.
–עָיַפְתָּ, הַמֶּלֶךְ, סֹב אַחֲרֵי הַצִּנָּה,
עוֹד כֹּחִי בְּמָתְנַי, עָלֶיךָ אָגִינָה.
– רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
תְּקַע: חִזְקוּ וְאִמְצוּ, גִּבּוֹרִים עֲמֵלִים!
– בְּחִצִּים יָרֹבּוּ וְלֹא יִקְרְבוּ הֵנָּה!
עָיַפְתָּ, הַמֶּלֶךְ, עָלַי הִשָּׁעֵנָה!
– לֹא עֵת לְהִנָּפֵשׁ! אֵין פְּנַאי, הַתּוֹקֵעַ!
עוֹד מוֹרְקִים חֲנִיתוֹת, עוֹד אוֹיֵב יָרֵעַ.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
תְּקַע וְיֵחָלְצוּ הַיּוֹשְׁבִים עַל הַכֵּלִים!
– גַּם קַרְנֵי הַחַמָּה בִּי כִלּוּ חֲמָתָן.
הַגֵּד מַה בְּפִיךָ? – כִּי נָפַל יוֹנָתָן.
– עוֹד שְׁנַיִם לִי בָנִים פֹּה בַמַּעֲרָכָה,
תָּנַח עַל רֹאשׁ מֵבִיא שְׁנַיִם הַבְּרָכָה.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
תְּקַע וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים הַבְּדֵלִים!
– אַל נָסוֹג מִמְּקוֹם בּוֹ נַעֲמֹדָה, אַל נוּעַ.
מַה תַּגִּיד הַמַּגִּיד? – גַּם מֵת מַלְכִּישׁוּעַ!
– עוֹד לָנוּ מִלְחָמָה, וּקְרָבוֹת עוֹד בָּאִים.
כִּי נָפַל הָאֶחָד, שָׁם יִפְּלוּ עוֹד שְׁנַיִם.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
הַבּוּז לַמַּשְׂטִינִים וּמְפַגְּרִים עֲצֵלִים!
– עַל חַרְבְּךָ תִפֹּל, וְאַל תִּפֹּל בְּיָדָיו!
מַה תַּגִּיד, הַמַּגִּיד? – כִּי מֵת אֲבִינָדָב!
– הוּא מֵת! וְלוּ תַּעֲמֹד הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה.
נְסִיכִים מְנַדְּבִים נִדְבָתָם פִּי שְׁלֹשָׁה.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים,
הֲכֶבֶשׂ יִשְׂרָאֵל, אִם נִשְׁחַט כִּרְחֵלִים?!
תְּקַע תְּקִיעָה גְדוֹלָה תָּקֹעַ וְתָקֹעַ
וְיִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: דָּם! דָּם עַל גִּלְבֹּעַ!
תְּקַע נֶגְבָּה, צָפוֹנָה, קֵדְמָה וָיָמָּה –
תִּרְגַּז הָאָרֶץ וְתִרְעַד אֲדָמָה.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים:
עֲלוּ! תִּפְסוּ מְקוֹמָם שֶׁל נוֹפְלִים וּכְשֵׁלִים!