עמוס ג, ח: אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא.
ושאגה זו היא משל לקול הנבואה, שהנביא שומעו בקול אדיר וחזק, וכמו שהחיות השומעות את שאגת האריה מתייראות מפני הפורענות ומסתתרות – כן הנביא השומע את קול הנבואה מזהיר את העם שיירא מפני הפורענות וישובו.