עקדה
"וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים." (פסוק ט)

חוה ראוכר, עקדה, שמן על בד, 1996

נער במדים שוכב ומביט אל אימו (כנראה בדמות האומנית עצמה), שפניה משתקפות מן הראי. בשל השימוש בראי, נדמה ששניהם מביטים לכיוון הצופה.

להמשך קריאה

ביצירה של חוה ראוכר לא מתואר הסיפור המקראי, וממבט ראשון אפשר למצוא בה אפילו שלווה, אך שם היצירה קושר אותה לסיפור ומשנה לחלוטין את אופן ההסתכלות שלנו עליה ואת מה שאנחנו מחפשים בה – הוא יוצק בה משמעויות הרות גורל.
הבעת פניו של החייל נראית לפתע מתוחה אך גם נחושה. פניה של האם מבטאים לפתע מועקה, המקבלת חיזוק מהפורמט הצר והדחוס של הציור.

  • מדוע חוה ראוכר קושרת את הציור לסיפור עקדת יצחק? מה היא מוסיפה על הסיפור המקראי ומה היא משמיטה ממנו?
  • מה המסר שהאם והבן מנסים להעביר במבטיהם לצופים בתמונה?