יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ הוּא מַאֲשִׁים אוֹתָהּ שֶׁנִכְנְסָה לְהֵירָיוֹן מִגֶבֶר מִחוּץ לַמִשְׁפָּחָה וּמְבַקֵשׁ לְהַעֲנִישָׁהּ. עִם הַזִיהוּי שֶׁל הַחוֹתֶמֶת, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה מַכִּיר יְהוּדָה בְּטָעוּתוֹ, וּמוֹדֶה כִּי הֶרְיוֹנָהּ שֶׁל תָמָר קָשׁוּר בּוֹ. וּמַכְרִיז בְּפוּמְבֵּי "צָדְקָה מִמֶּנִּי".
צָדְקָה מִמֶּנִּי
"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי". (פסוק כו)
- שְׁנֵי פַּרְשָׁנִים פֵּירְשׁוּ אַחֶרֶת אֶת הַבִּיטוּי: "צָדְקָה מִמֶּנִּי": רָשִׁ"י: צָדְקָה – בִּדְבָרֶיהָ. מִמֶנִי – הִיא מְעוּבֶּרֶת. רַשְׁבָּ"ם: צָדְקָה מִמֶנִי – יוֹתֵר מִמֶנִי. אֵיזוֹ פַּרְשָׁנוּת מְקוּבֶּלֶת עֲלֵיכֶם יוֹתֵר וּמַדוּעַ?