הפסוק אינו מתכוון לקבוצה אנושית מסוימת, ואין בו התניה כלשהי. הוא קובע את מעמדו של האדם באשר הוא אדם, בכל הזמנים, בכל הנסיבות, ומגדיר את הערך המוחלט של האדם – של כל אדם ואדם.
עובדה זו היא הבסיס לאיסור המוחלט על רצח: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".
בלשון ימינו משתמשים בביטוי זה כדי לבטא את שאר הרוח של האדם, את "מוֹתַר האדם" משאר היצורים, עובדה המאפשרת לו לשמור על כבודו ועל ערכיו המוסריים גם במצבים קשים, משפילים ולעיתים בלתי אנושיים.

מבוסס על: פיליפ טריה ומתיה קם, "צלם אלוהים", לקסיקון לתרבות ישראל. © מטח