מיכלאנג'לו, פסל משה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי, CC BY-SA 3.0, צילום: Ulrich Mayring
מיכאל סגן-כהן שילב ביצירה זו שתי סצנות מקראיות באמצעות ציטוט משני מקורות:
ממקור טקסטואלי – "קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שמות לב, יח), וממקור חזותי – הפסל "משה" שיצר האומן מיכלאנג'לו, שבו מתואר משה כשבידו לוחות הברית ומראשו יוצאות שתי קרניים (ככל הנראה בשל תרגום שגוי של הביטוי "קָרַן עוֹר פָּנָיו" המופיע כמה פעמים בשמות לד).
סגן-כהן קשר באמצעות החיבור שני רגעים מנוגדים בחיי משה: האחד הוא רגע של התעלות – עור פניו של משה קורן בשל ההתגלות והקִרבה לאל. השני, שמוזכר באמצעות הציטוט, הוא רגע של שפל הקשור לחטא העגל. הציטוט הופך את המעמד שתיאר מיכלאנג'לו לטרגי, לרגע של שפל ואכזבה. הפסוק לא מועתק בכתב הדפוס הנהוג בספרי תורה אלא בכתב יד, שמבליט את הממד אישי ומחזיר אותנו לסיטואציה המקורית, שבה נאמרו הדברים על ידי מנהיג שחווה אכזבה.
הטרגיות בדמותו של משה באה לידי ביטוי בצבעי הציור. הדמות מצוירת בלבן ובאפור, וכמו צפה על רקע שחור שמאיים לבלוע אותה ולהפוך אותה לחלק ממנו.
לקריאה נוספת
עיבוד. מבוסס על: ענת בסר, "שפל והתעלות", אתר מיזם 929
האומן מיכאל סגן-כהן הרבה להשתמש בטקסטים כתובים ביצירותיו. בהתיחסותו ליצירה זו הוא כתב: "בכך שהוספתי למיכלאנג'לו את המילים – כתב ומראה דיבורו – אזי אני מפרש את המבט של משה כמבט של מישהו שמקשיב למשהו… מחפש צליל".
