קללת האויבים
"וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל. [...]: וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד..." (כד, יח–כ)

איור: מיכל בן חמו

בסוף דבריו מקלל בלעם את אויביהם של ישראל (במקום לברך אותם) – את אדום, שלא הרשו לישראל לעבור בגבולם; את עמלק והקיני – שני שבטי נוודים; ואף את האשורים.

  • התבוננו במפה וזַהוּ את המקומות המצוינים בפסוק (אל תחפשו את שבטי הנוודים, כי להם אין מיקום קבוע…)
  • מה לדעתכם מטרת הקללה – במבט על?