רועה וצאן מרעיתו – אתר תנ"ך ממלכתי

spetenfia/ Shutterstock.com

הרועה נוהג את עדרי הצאן והבקר למקום עשב, למִרעה. הרועה דואג למזון, למים ולמחסה לעדרו ואף מגן על העדר מחיות טרף, מפגעי טבע ומשודדים.

להמשך קריאה

המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה, דוד, עמוס הנביא ואחרים.
בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני…" (תהלים כג, א-ב), ובפרקנו: "כרועה עדרו ירעה" (ישעיה מ, יא).

מתוך גשר מפעלים חינוכיים

הכבשים והטלאים (הגורים של הכבשה) נמשלים בפרק לעם ישראל המקובץ מכל הארצות על ידי הרועה – האל. הכבשה מסמלת מצד אחד חיבור לאדמה ומצד שני קשורה לנדודים. במבט רחב על הסיפור של עם ישראל, מה מאפיין אותו יותר – חיבור לאדמה או נדודים?