בספר בראשית פרק יד מסופר שבעת סיום המלחמה מלך סדום מציע לאברהם את הרכוש שנלקח במלחמה אך אברהם מסרב להצעתו ונשבע: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם." (פסוק כג) ומסכים לקבל רק משהו בשביל הלוחמים: "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר, אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם." (פסוק כד). ופירש רש"י שם שהנערים הנזכרים בראש הפסוק הם "עבדיי אשר הלכו אתי" – כלומר, אנשי הצבא מעבדי אברהם.

למדנו מכאן שזכות הלוחמים לקבל חלק מן השלל הייתה מוכרת באותה תקופה (מתוך אתר דעת).