היופי הוא המראֶה של האישה, והחן הוא ההרגשה החיובית המושכת שנגרמת בשל היופי. הֶבֶל הוא דבר בלי תוכן ובלתי חשוב, חולף כמו הרוח. המראה החיצוני המושך של האישה איננו חשוב, קובע המזמור, משום שהוא חולף ואיננו. ערכה האמיתי נבחן, על פי המשך הפסוק, ביראת ה' – אמונתה הדתית או דרכה המוסרית.
מבוסס על: שמעון אחיטוב, מקרא לישראל – משלי, י-לא, 2012, עמ' 604. © כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים עם עובד.
