הַצֶמֶד הַשָׁלֵם "תוֹהוּ וָבוֹהוּ" בָּא בַּתָנָ"ךְ עוֹד בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, וְהוּא מְצַיֵן חוּרְבָּן וַאֲבַדוֹן: "מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים… וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ" (ישעיה לד, י–יא), "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם" (ירמיה ד, כג).
תוֹהוּ וָבוֹהוּ
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". (א, ב)
להמשך קריאה
בְּשִׁירַת הַאֲזִינוּ הַמַשְׁמָעוּת הַיְסוֹדִית שֶׁל "תוֹהוּ" הִיא – שְׁמָמָה: "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן" (דברים לב, י). גַם בְּעַרְבִית הַמִילָה تِيه (תִיַה) – מִדְבָּר. גַם בְּסִפְרוּת חֲזַ"ל הַמִילָה "תוֹהוּ" מְצַיֶינֶת רִיק וְהֶבֶל, כְּגוֹן בָּצֵירוּף "מַעֲשֵׂה תוֹהוּ" – מַעֲשֵׂה שָׁוְוא וְהֶבֶל. לַמִילָה בּוֹהוּ יֵשׁ כַּנִרְאֶה מַשְׁמָעוּת זֵהָה אוֹ דוֹמָה (הַשׁוֹרֶשׁ הָעֲרָבִי בה"ו מְצַיֵין רֵיקָנוּת). מתוך: "פרשת בראשית – תוהו ובוהו", האקדמיה ללשון העברית, 13 באוקטובר 2015 © כל הזכויות שמורות לאקדמיה ללשון העברית.
- נַחֲזוֹר אֶל פְּתִיחַת הַסִיפּוּר – מַדוּעַ נִבְרָא הָעוֹלָם מִתוֹהוּ וָבוֹהוּ?
- "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ …" – מָה קָדַם לְמָה, בְּרִיאַת הַשָׁמַיִים וְהָאָרֶץ אוֹ הַתוֹהוּ וָבוֹהוּ? נַמְקוּ אֶת תְשׁוּבַתְכֶם