תחילת הסוף / מאיר שלו

פסוק אליו מתייחסת היחידה
"וַיְּמָאֵן וַיֹּאמֶר - לֹא אֹכַל, וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם, וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה."
(פסוק כג)


מאיר שלו, ראשית, פעמים ראשונות בתנ"ך, 2008 © כל הזכויות שמורות. עיצוב העטיפה: זהר שלו

כצפוי, דברי שמואל הבהילו את שאול עד מאוד. כל אותו היום לא בא אוכל אל פיו, ועתה התמוטט. בעלת האוב חרדה לו והכינה לו ארוחה לחזקו, ושאול הסכים לאכול רק אחרי שהיא ועבדיו הפצירו בו. הוא שב אל מחנהו בידיעה ברורה של הצפוי לו ומתוך השלמה עם גורלו.

להמשך קריאה

כך בידיעת מפלתו ומותו, יצא שאול אל מלחמתו האחרונה. דווקא בקרב הזה, הקרב שייפול בו, הוכיח בשבנפשו המיוסרת מסתתרת עוצמה גדולה. יכול היה להסתלק, להיכנע, לסגת ולהיערך מחדש. אבל הוא יצא למלחמה שידע שיאבד בה את חייו, ובעצם התאבדותו מתחילה כבר כאן, עוד לפני שנפל על חרבו.

מאיר שלו, ראשית, עם עובד, 2008, עמ' 83

  • הסופר מאיר שלו מוצא בשפל הגדול של שאול דווקא את עוצמתו. האם מקובלת עליכם טענתו? נמקו.