תקופת הקציר
"וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים." (פסוק כב)

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

  • המקרא אינו נוהג להזכיר תיאורי זמן לציון מועדי התרחשותם של אירועים, אלא אם כן שמור לתיאור הזמן תפקיד מיוחד בעלילה. הציעו הסבר מדוע בסיפור זה מצוין הזמן המדויק.