"…'דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים' (משלי לא, יג) בין יצחק לישמעאל שאמרה 'גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת בְּנָהּ…' "
(מדרש תנחומא, חיי שרה, פרק ד)

מבאר בעל דעת סופר:
וזה שאמר הקב"ה לאברהם 'כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָרָה שְׁמַע בְּקלָהּ' לרוח הקודש שבה (מגילה יד ע"א), שאברהם היה טפל לשרה בנבואה, והיא ראתה יותר שלא יתהפך לטובה ובשום אופן לא יתחבר ליצחק, כמו כִּלְאַיִם שֶׁחוּט אחד של פשתן אם נתערב בצמר אינו בטל לעולם ונשאר בעינו ובאיסורו, כמו כן ישמעאל לא יעזוב דרכו.

(עקיבא סופר, דעת סופר על חמשה חומשי תורה, הוצאת מכון דעת סופר, ירושלים תשכ"ג, עמ' כז-כח)