רש"י, פרשן יהודי־צרפתי, ימי הביניים: "פישון – הוא נילוס מצרים, ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון. דבר אחר שהוא מגדל פשתן, שנאמר אצל מצרים 'ובושו עובדי פשתים'. גיחון – שהיה הולך והומה, והמייתו גדולה מאוד. חדקל – שמימיו חדין וקלין. פרת – שמימיו פרין ורבין, ומברין האדם".

יאירה אמית, חוקרת מקרא: "[…] לכן מטעים בעל הפתיחה לסיפור גן-עדן הן את מקומו האבוד של הגן, כפי שניתן ללמוד מהגיאוגרפיה הדמיונית של הנהרות, והן את העובדה שלא ניתן לחזור לגן-עדן […] ההדגשה והפירוט כי הגן נמצא ליד נהר הנפרד לארבעה נהרות בעלי שמות מוכרים (ב, י–יד) נועדו להטעים כי המדובר במצב השונה מהידוע בעולמנו […]."

מתוך: הגות במקרא: מבחר מתוך עיוני החוג לתנ"ך לזכר ישי רון, הקרן לזכר סגן ישי רון; החברה לחקר המקרא בישראל; עם עובד, 1979, כרך ג