בשמים בעולם העתיק
"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ."
(פסוק ג)

פכית הרודיאנית ובה שרידי נוזל אורגני, מערה ליד קומראן, סוף המאה ה-1 לפני הספירה. חרס עטוף סיבי עץ תמר. גובה: 10.7 ס"מ, רוחב 7.3 ס"מ. קמ"ט ארכאולוגיה יהודה ושומרון. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים

 

בפסוק משבחת הרעיה את אהובהּ, ומציינת ששמו מעורר בה את התחושה הנעימה שמעורר ניחוחו של שמן בושם משובח (ששמו "שֶׁמֶן תּוּרַק").
ככל הנראה, בעולם העתיק היה נהוג להימרח בשמן מבושם לאחר הרחצה. השימוש בבשמים ובמיני שמנים קוסמטיים היה שכיח, והם שימשו לצורך ייפוי העור ועידונו.

להמשך קריאה

בשיר השירים מוזכרים לא פעם שמנים קוסמטיים וכן צמחים ריחניים: מור, נרד, כרכום, קנה וקינמון.
תהליך ההפקה של הבשמים היה ארוך ויקר. עיקרו היה הוצאת השרף מן הצמח, ולאחר תהליך ארוך שכלל הרתחה, עיבוי וזיקוק, היה מתקבל המוצר המוגמר, שהיה מועט ויקר מאוד.

  • בפסוק ג מדמה הרעיה את אהובהּ לבושם.
    מדוע הרעיה משתמשת בדימוי זה?