האזור בו חיו הפלשתים בארץ כנען נקרא במקרא "ארץ פלשתים", והוא השתרע מעזה בדרום ועד עקרון (דרומית לרחובות בימינו) בצפון.
באזור זה שלטו חמשת סרני פלשתים, שכרתו ברית בין חמש הערים המרכזיות: עזה, גת, עקרון, אשדוד ואשקלון, ומדי פעם עברה הבכורה מעיר אחת לאחרת. במרכז ברית הערים עמד מקדש האל דגון בעזה. מקדש אחר לאל זה היה בעיר אשדוד, וככל הנראה היו מקדשים לדגון בכל מרכזי האוכלוסייה הפלשתית בדרום הארץ.
הדעה המקובלת במחקר היא שדגון היה האל האחראי לדגן ולתבואה, ומכאן שמו. החוקרים מציינים שדגון, אל התבואה והמחסנים, מוזכר גם במיתוסים של עמים שונים במזרח השמי הקדום. סברה אחרת, מקובלת פחות, היא שהשם קשור דווקא לדגים, ונוהַג העם הפלשתי לשכון בערים הסמוכות לחוף מחזק השערה זאת.
מתיאורים שונים בספרי המקרא ניתן ללמוד שבני ישראל שילבו לעיתים פולחנים דתיים של עמים אחרים שהקיפו אותם, לצד הפולחן לה'. לתופעה זו קוראים סִינְקְרֶטִיזְם, שילוב אֱמוּנוֹת, והיא אסורה על פי המקרא. אף שבני ישראל אימצו חלק מהפולחן של אלים כנעניים שונים, האל דגון נשאר מחוץ לתחום. הסיבה לכך היא שהפלשתים היו אויבים מושבעים של בני ישראל בתקופת השופטים, ועד לתקופתו של שמואל, אשר "ירש" אותם כאויבי ישראל.
- דבר מוזר קרה לאל דגון במקדש על שמו בעיר אשדוד, עם הגעת ארון הברית לשם. לאיזו מסקנה הגיעו אנשי אשדוד עקב כך?