הַעֲלָאָה בָּאוֹב
"וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיס." (פסוק ו)

חותם טביעה דמוי חרפושית המאה שמינית לפנה"ס. ברצועה העליונה חקוקה הכתובת 'ללחש'. מוצג במוזיאון ארצות המקרא, ירושלים. באדיבות מוזאון ארצות המקרא ירושלים, צלם: משה קן

באדיבות מוזאון ארצות המקרא ירושלים

 

 

בתרבויות העולם העתיק ניסו להתמודד עם כוחות על-טבעיים באמצעים שונים – אקטיביים ופסיביים – וזאת על ידי נקיטת אמצעים שמטרתם להשפיע על אותם הגורמים באופן הרצוי.

להמשך קריאה

תחום זה מכונה "כישוף" בלשון המקרא, ומוכר גם בשם "מאגיה".
"העלאה באוב" היא אחת הצורות לתקשר עם העל-טבעי. זהו טקס מיסטי שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם רוחו של אדם מת. טקסים מסוג זה היו נהוגים בעולם העתיק, וצמחו מתוך האמונה שהמת משפיע על גורלם של החיים ולכן יש לדאוג לרווחתו כשהוא בשְׁאוֹל, להתייעץ איתו או לבקש ממנו להשפיע בעזרת כוחו לטובתם של החיים.
התורה אוסרת על העלאה באוב ועל דרישה אל המתים (דברים יח, יא).

למילה "אוֹב" (ברבים: אוֹבוֹת) כמה משמעויות במקרא, וכולן קשורות לפולחן המתים:

  1. רוח המת.
  2. הקוסם או המכשף המעלה את רוחו של המת.
  3. בור המשמש פתח שדרכו יוצאת רוחו של המת ממנוחתה בשְאוֹל ועולה מעל פני האדמה.
  4. נאד מים או יין, כלי לנוזלים המשמש בעת הטקס.
  • איך ייחוס הפולחנים האסורים (ניחוש, העלאה באוב ויידעונים) למנשה, תורם לעיצוב דמותו במקרא?