השיר "מרים בת ניסים" נכתב בשנת 1947 בעקבות עליית יהודי תימן לארץ. השיר נשמע שיר חמוד וכיפי, אבל הוא מתאר מסע קשה ומפרך. בעיר עַדֶן שבתימן היו פרעות ביהודים, ורבים ברחו לארץ ישראל.
השיר מתאר את השמחה הגדולה שבכניסה לארץ, וגם את המאבקים בבריטים ואת ההלם שחשו העולים בכניסה לארץ ישראל, ואת המפגש עם התרבות השונה. השיר הפך ללהיט גדול וגם… הפך את בלעם מנביא ומקלל בתנ"ך לחמור קטן.
מרים בת ניסים
מילים: נתן אלתרמן
זֶה הָיָה בְּעַדֶן לִפְנֵי יֶרַח,
רוּחַ עַל תֵּימָן בַּלֵּיל בָּכָה.
הִתְפַּלַּלְנוּ אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ
וְיָצָאנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.
אֶת הַפִּתָּה בַּתַּרְמִיל צָרַרְנוּ
וְשָׁאַבְנוּ מַיִם מִן הַבְּאֵר,
וּבְשׁוּרָה כֻּלָּנוּ הִסְתַּדַּרְנוּ
וּבַדֶּרֶךְ זֶה אֶת זֶה סָפַרְנוּ,
אִם כֻּלָּנוּ יֵשׁ – וּמִי חָסֵר.
יֵשׁ אַבָּא מוֹרִי נִסִּים, יְרַחֵם הַשֵּׁם,
וְיֵשׁ נִסִּימָה הָאֵם, יְרַחֵם הַשֵּׁם,
וְיֵשׁ נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.
יָא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.
כֹּה הָלַכְנוּ בִּפְסִיעָה טוֹפֶפֶת,
וּפִתְאוֹם הַמִּינִיסְטֶר הָאַנְגְּלִי
יָא, רָאָה אוֹתָנוּ בְּמִשְׁקֶפֶת
וְצָעַק הַמִּינִיסְטֶר: אוֹיָה לִי.
וְצִוָּה הַמִּינִיסְטֶר לַקַּוָּסִים:
הֲבִיאוּם לִי הֵנָּה, מֵת אוֹ חַי.
וּבְאַנְגְּלִית עָנוּ לוֹ הַקַּוָּסִים –
טוֹב, חַבּוּבּ – עָנוּ לוֹ הַקַּוָּסִים,
וְרָקְדוּ וְשָׁרוּ עַד בְּלִי דַּי:
נִתְפֹּס אֶת מוֹרִי נִסִּים, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
וְאֶת נִסִּימָה הָאֵם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
וְאֶת נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.
יַא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וְאֶת זוֹ אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.
אֲבָל אָנוּ אַרְצָה בְּלֵיל פַּחַד
בָּאנוּ וַנִּשַּׁק אֶת עֲפָרָהּ.
וְעַכְשָׁו בָּעִיר כֻּלָּנוּ יַחַד
מְטַיְּלִים אֲנַחְנוּ בְּשׁוּרָה.
וְהָעִיר דּוֹהֶרֶת מְשַׁקְשֶׁקֶת
וְצוֹעֵק הַכֹּל: עִבְרוּ נָא חִישׁ!
אַךְ שׁוֹטֵר מֵרִים יָדוֹ בְּשֶׁקֶט
וְהַתְּנוּעָה לַחֲצִי שָׁעָה נִפְסֶקֶת –
כִּי עוֹבְרִים אֲנַחְנוּ אֶת הַכְּבִישׁ…
עוֹבֵר לוֹ מוֹרִי נִסִּים, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
אַחֲרָיו נִסִּימָה הָאֵם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
עוֹבְרִים נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.
יַא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.
כַּאֲשֶׁר הַשַּׁעַר יִפָּתֵחַ
וְעַל עִיר צִיּוֹן יוֹפִיעַ אוֹר,
קָהוָוה הֵם יִשְׁתּוּ בְּלֵיל יָרֵחַ,
כָּל הַמַּנְהִיגִים בְּהַר-הַמּוֹר.
זֶה אֶל זֶה יֹאמְרוּ הֵם: אֵיךְ נִצַּחְנוּ?
מִי נִצֵּחַ אֶת שׂוֹנְאֵי צִיּוֹן?
וּפִתְאוֹם יִרְאוּ הֵם אֶת אֲנַחְנוּ
וְאֶת כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ
וּבְחִיּוּךְ יֹאמְרוּ הֵם: זֶה נָכוֹן…
נִצַּח מוֹרִי נִסִּים, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
וְגַם נִסִּימָה הָאֵם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
נִצְּחוּ נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.
יַא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
- האזינו לשיר. מצאו את המקומות שבהם מתוארת השמחה, המאבקים, וההלם התרבותי.
- שימו לב למיקום של החמור הקטן בלעם ברשימה… מדוע לדעתכם בלעם הוא "חמור" ו"קטן"?
קרדיט: שיר עד – מרים בת ניסים – מילים: נתן אלתרמן | לחן: משה וילנסקי | ביצוע: אסנת פז – Osnat Paz