ממגורה (מקום לאחסון תבואה יבשה) בתל מגידו, תקופת הברזל. Hanay, Tell Megiddo_Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
אופיו הריכוזי של השלטון המצרי, שנהוג היה החל מאיחודם של כל המחוזות לממלכה אחת סביב שנת 3,000 לפנה"ס, חייב את השליט להקים מערכת גדולה של ממגורות ממלכתיות. המלך, שהיה המעסיק הגדול ביותר ברחבי הממלכה, והיה מופקד על העסקתם של אנשים שעברו מחקלאות לעיסוקים אחרים – בצבא, באדמיניסטרציה, בבנייה וכדומה – היה אחראי לא רק לתשלום משכורתם אלא אף להזנתם בפועל.
על כן בשנת בצורת היה על המלך לספק את מזונם של כל המצרים, ולצורך זה נאגרו באוצרות המדינה לא רק מתכות ואבנים יקרות, אלא בעיקר מזון. משום כך נגבו מהחקלאים מיסים. כמויות מזון גדולות אוחסנו במבני ממגורה מיוחדים, שנבנו לתכלית זו. אסמים אלו היו קבוצות של מבנים עגולים בעלי גג דמוי חרוט, וסביבם חומה מבוצרת להגנה. בכל ממגורה כזאת היו שני פתחים – האחד בחלק העליון לשם מילוי, והשני קרוב לרצפה לשם הרקה.
משה ויינפלד (עורך), ספר בראשית, 2002, עמ' 224, הוצאת דברי הימים.
© הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.
