עמוס – הנוקד, רועה הצאן והבקר, בולס השקמים מתקוע שביהודה – ניבא בממלכת ישראל הצפונית בתקופת מלכותו של ירבעם השני מלך ישראל.
הנביא עמוס
"וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר… לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי, כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים." (ז, יד)
להמשך קריאה
תקופה זו נחשבת לתקופה של שפע לא צפוי. לאחר זמן רב שממלכת ישראל נלחצה על ידי הארמים, כיוון הרוח השתנה. אחרי תקופת מחסור ומצור החלה תקופה של פריחה כלכלית לצד התפתחות של תרבות צרכנית ראוותנית.
בציורו של דורֶה, עמוס רוכן על מטהו (רמז למקצועו הקודם?) על אדמת הטרשים הפשוטה של יהודה, משקיף אל נמען נבואתו – שומרון, בירת ממלכת ישראל, המוקפת חומה גבוהה. הָאֲפֵלָה עוטפת את היצירה, ומקורו של האור בדברי הנביא שעוד יבואו.
- ביצירה בולט הפער בין נקודת המוצא של הנביא לבין נמען נבואתו. עמוס חי בממלכת יהודה ומנבא על ממלכת ישראל.
מה היתרון הגדול במוצאו של עמוס הבא לנבא על ממלכת ישראל? ומה החיסרון במוצאו?