אָמְרוּ [קַיִן וְהֶבֶל]: בּוֹאוּ וְנַחֲלוֹק אֶת הָעוֹלָם. אֶחָד נָטַל (= לָקַח) אֶת הַקַרְקָעוֹת, וְאֶחָד נָטַל אֶת הַמִטַלְטְלִין (= בְּגָדִים, רְכוּשׁ). זֶה אָמַר: הָאֲדָמָה שֶׁאַתָה נִמְצָא וְדוֹרֵך עָלֶיהָ – שֶׁלִי! וְזֶה אָמַר: מָה שֶׁאַתָה לוֹבֵשׁ – שֶׁלִי! זֶה אָמַר: חֲלוֹץ! (= פְּשׁוֹט אֶת בְּגָדֶיךָ) וְזֶה אָמַר: פְּרַח! (קְפוֹץ בָּאֲוִויר).

מִתוֹךְ כָּךְ "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ […] אָמַר: שְׁנֵיהֶם נָטְלוּ (= לָקְחוּ) אֶת הַקַרְקָעוֹת, וְשְׁנֵיהֶם נָטְלוּ אֶת הַמִטַלְטְלִין. וְעַל מָה הָיוּ מִדַיָינִין (= מִתְוַוכְּחִים)? זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי בַּיִת הַמִקְדָשׁ יִיבָּנֶה. וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי בַּיִת הַמִקְדָשׁ יִיבָּנֶה.

וּמִתוֹךְ כָּךְ "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".

(על פי מדרש בראשית רבה, פרשה כב)