פרק ל בספר דברים. בפרק הקודם עברנו מחוויה של יציבות – "אתם ניצבים", לחוייה של תלישות, של ריחוק, של חולשה. העם בסוף הפרק הקודם מוצא את עצמו בגלות.
אם הפרק הקודם תיאר תהליך שבו האדם שלא מתייצב, שלא עומד בכל יישותו, מוצא את עצמו בגלות, הפרק שלנו מתאר. תהליך הפוך.
זהו תהליך שבו האדם אוסף את עצמו מחדש ושב, הוא מתייצב מחדש.
ההתייצבות הזו משיבה אותו מחדש אל הארץ.
השיבה אל הארץ היא סופו של סיור שמשה ערך לעם. זהו סיור בדמיון, סיור שבו העם הניצב מרגיש את עצמו מתרחק מעצמו, מתרחק מערכיו, ויחד עם הריחוק הזה בא ריחוק מהארץ. סופו של הסיור הוא בחזרה אל ההתייצבות וחזרה אל הארץ.
את המסע הדמיוני חותם משה בפסוקים הבאים. ראו איך הפסוקים היפים משלבים בין חוויית הגוף לחוויית המקום.
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ."
הפרק הזה הוא המקור לאחד הביטויים היפים מהתנך. מכירים?
