חוק הייבום הקדום מוצג לראשונה במקרא בספר דברים: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה, ה). חוק זה נועד לפתור בעיה בחברה הפטריארכלית-חקלאית, שהייתה מבוססת על שליטה באדמות ובנשים ובשימור רכוש המשפחה. על פי דיני הייבום, אלמנה שבעלה נפטר ולא עלה בידם להביא לעולם צאצאים, אחיו של הבעל מצווה לשאתה לאישה ולהקים זרע למת.