הָאֶבֶן נִמְצֵאת בְּעִיקָר בַּאֲזוֹרִים הֲרָרִיִים, אֲבָל שָׁם הָיָה קָשֶׁה לְגַדֵל גִידוּלִים חַקְלָאִיִים. הַשְׁטָחִים הָעִיקָרִיִים שֶׁל חַקְלָאוּת וּמַיִם הָיוּ לָאוֹרֶךְ הַנְהָרוֹת הַגְדוֹלִים – הַפְּרָת, הַחִידֶקֶל וְהַנִילוּס. אֲבָל בָּאֲזוֹרִים הָאֵלֶה הָיָה קָשֶׁה לִמְצוֹא חוֹמְרֵי בְּנִיָיה. וְהִנֵה בִּדְרוֹם בָּבֶּל, בְּבִקְעַת שִׁנְעָר, הִמְצִיאוּ הַמְצָאָה גְאוֹנִית וּפְשׁוּטָה: הָאָדָם לָמַד לָקַחַת בּוֹץ, הַנִמְצָא בְּשֶׁפַע לְאוֹרֶךְ הַנָהָר, לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ תַבְנִיוֹת עֵץ, לְיַיבֵּשׁ אוֹתוֹ – וְאָז לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ תַנוּר וְלִיצוֹר תַחֲלִיף לַבְּנִיָיה בְּאֶבֶן. זוֹ הִיא הַבְּנִיָיה בִּלְבֵנִים.