בסיפור המקראי אליהו בוחן את נדיבותה של האלמנה ומבקש ממנה מים ומזון בתקופת הבצורת. בתמורה לעמידתה בניסיון מבטיח לה אליהו: "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר", כלומר כלי הקיבול שבהם מאחסנים את המזון (הכד והצפחת, שהיא צלחת שטוחה) יישארו מלאים עד שתסתיים הבצורת. היום נהוג לשבץ ביטוי מקראי זה כדי לתאר שפע וברכה.
כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר
"כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תתן (תֵּת) ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה." (יז, יד)
למילות השיר
כד הקמח
מילים ולחן: נעמי שמר
אני קורא בספר מלכים
בפרק השבעה עשר
אני קורא על איש האלוהים
אשר אמר
כד הקמח לא תיכלה
וצפחת השמן לא תחסר
עד אשר יבוא מטר
על פני האדמה.
וכאשר יבשו הנחלים
והמטר בושש לבוא
האיש ההוא חצב את המילים
מלבבו
כד הקמח לא תיכלה…
אולי האיש ההוא ידע מחסור
אולי טעם משורש מר
אולי בהתעטף עליו נפשו
הוא שב ושר
כד הקמח לא תיכלה…
ובימים האלה הקשים
ימי אל טל ואל מטר
תמיד אני חוזר לאיש ההוא
ואז נזכר
כד הקמח לא תיכלה…
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
- ציירו או צרו מחומרים שונים כלי קיבול, בהשראת הביטוי המקראי "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר".