שלושת אמצעי ההגנה של החייל הרגלי בשדה הקרב היו השריון, הקסדה והמגן. שלושת האמצעים הללו היו נהוגים הן בצבא הישראלי והן בצבא הפלשתי.
כלי מלחמה – הגנה והתקפה
"...כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן… קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם." (פסוקים כא-כב)
להמשך קריאה
כלי הלחימה המתוארים בפרק הם החרב, החנית והקשת.
יש המפרשים כי כוונת המקונן להצביע על גבורתם של יהונתן ושאול בשדה הקרב. קשתו של יהונתן פעלה כיאות וחיציה לא נסוגו אחור, כלומר החיצים פגעו בגוף האויבים ולא נהדפו לאחור על ידי המגינים של חיילי האויב או על ידי שִׁרְיוֹנֵי הקשקשים שלבשו. גם חרבו של שאול לא שבה ריקם, אלא פגעה בגוף האויבים.
לפי פירוש אחר, כוונת המקונן דווקא לתאר כיצד חָדְלוּ כלי הנשק של שאול ויהונתן לפעול: הקשת שוב לא נדרכה לאחור לפני ירי החץ, וחרב שאול נשלחה קדימה אך לא שבה למקומה.
עיבוד של עולם התנ"ך – שמואל ב' עמוד: 15- 16
כל הזכויות באתר שייכות לד"ר יהודה עתי
- הקינה רצופה בהתייחסות לכלי המלחמה. היא מתחילה בהיגד שאינו חלק מהקינה: "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת" (פסוק יח) ומסתיימת באמירה: "וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה" (פסוק כז). אם כן, מה תפקידה של הקינה בהיבט של היערכות למלחמה הבאה?