מַשְׁמָעוּת הַבִּיטוּי הַמִקְרָאִי "כָּעֵת חַיָה" – בְּעוֹד שָׁנָה בְּדִיוּק מֵהַיוֹם. הַצֵירוּף הַזֶה מוֹפִיעַ בַּתַנַ"ךְ בִּשְׁנֵי סִיפּוּרִים הַקְשׁוּרִים לַהַבְטָחָה לְלֵידַת בֵּן: פַּעַם אַחַת כַּאֲשֶׁר הַמַלְאָךְ מְבַשֵׂר לְשָׂרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לָלֶדֶת בֵּן, וּבַפַּעַם הַשְׁנִיָיה כַּאֲשֶׁר הַנָבִיא אֱלִישָׁע מַבְטִיחַ לָאִישָׁה הַשׁוּנַמִית שֶׁהִיא תֵלֵד בֵּן (בספר מלכים ב, פרק ד).
