פרשן המקרא, הרמב"ן (רבי משה בן נחמן), מבחין בין שני מושגים: "הוצאת דיבה" ו"הבאת דיבה". הוא מסביר כי המרגלים שנשלחו לתור את הארץ הוציאו את דיבתה בפני העם (במדבר, פרק יג פסוק לב). הם נענשו על כך, משום שדבריהם היו דברי שקר.
וכך אומר הרמב"ן: "ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל, אשר יאמר שקר. אבל המגיד אמת יִקָרֵא מביא דיבה, כמו שנאמר: 'וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם'."

בעוד הוצאת דיבה, היא דבר שקר – הבאת דיבה היא דברי אמת.