עוֹנְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם הָיָה שֶׁהוּא גוֹרַשׁ מִגַן עֵדֶן וְנֶאֱלַץ לַעֲבֹוֹד קָשֶׁה כְּדֵי לֶאֱכוֹל. אַךְ הַאִם לַעֲבוֹד זֶה כָּל כָּךְ רַע? עַל פִּי הַמִדְרָשׁ, יֵשׁ דַוְוקָא מַשֶׁהוּ חִיוּבִי בְּכָךְ שֶׁהָאָדָם נִדְרַשׁ לְהִתְאַמֵץ כְּדֵי לֶאֱכוֹל. כַּאֲשֶׁר אֱלוֹהִים מַעֲנִישׁ אֶת הָאָדָם הוּא אוֹמֵר לוֹ שֶׁמֵעַתָה הָאֲדָמָה תִהְיֶה מְקוּלֶלֶת "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (פס' יח). הַמִדְרָשׁ מְתָאֵר אֶת תְגוּבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם: " זָלְגוּ עֵינָיו דְמָעוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי וַחֲמוֹרִי נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד"?! מַדוּעַ הָאָדָם בָּכָה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁמֵעַתָה הוּא יֹאכַל קוֹצִים וְעֵשֶׂב וּבְכָךְ יִהְיֶה שָׁוֶוה לַחַיוֹת וְלַבְּהֵמוֹת.  מִיָד הִמְשִׁיךְ אֱלֹוהִים וְאָמַר לוֹ: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (פס' יֵט). הַקוֹצִים שֶׁהָאֲדָמָה תַצְמִיחַ לֹא יִהְיוּ הַמַאֲכָל שֶׁל הָאָדָם, אֶלָא יִהְיֶה עָלָיו לְסַלֵק אֶת הַקוֹצִים כְּדֵי לְהַצְמִיחַ חִיטָה וְאַחַר כָּךְ לְהָכִין מִמֶנָה לֶחֶם. כְּשֶׁשָׁמַע זֹאת הָאָדָם, הוּא נִרְגַע. אוֹמְנָם לְהָכִין לֶחֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה מֵאֲשֶׁר לֶאֱכוֹל קוֹצִים, אֲבָל יֵשׁ מַשֶׁהוּ מְשַׂמֵחַ בְּכָךְ שֶׁהָאוֹכֵל שֶׁלְךָ הוּא מַשֶׁהוּ שֶׁאַתָה יָצַרְתָ, כָּךְ הָאָדָם הוֹפֵךְ לְנַעֲלֶה עַל הַחַיוֹת.