לפי רש"י, הכוונה בביטוי היא לפעולה המתרחשת מדי שנה בשנה, כלומר, כל שנה. מסתבר שגם למשפחת אלקנה היה מנהג מימים ימימה, שתוכנו השתנה מעט עם הזמן. בפרק א מסופר לנו שאלקנה, כנראה יחד עם משפחתו, נהג להגיע למשכן ה' בשילה "מימים ימימה", כלומר בכל שנה באופן קבוע. בפרק ב, לאחר שמסרה חנה את בנה שמואל לשמש בקודש במשכן ה' בשילה, מסופר שהיא המשיכה לעלות "מימים ימימה". הפעם עשתה זאת לא רק כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל, אלא כדי להביא לבנה שמואל, שגדל רחוק ממנה, "מעיל קטון".