הביטוי "מַשְׁתִּין בְּקִיר" מופיע כמה פעמים במקרא. משמעו על פי ההקשר הוא כינוי גנאי לגבר או לכלב, המטיל את מימיו על הקיר. כלומר אליהו מבטיח לאחאב שלא יישאר לו זכר, אפילו לא כלב.
כיום משתמשים בביטוי זה במשמעות של עלוב נפש, אדם המצוי בשולי החברה.
מה זה "מַשְׁתִּין בְּקִיר"?
"הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל". (פסוק כא)
- חפשו בקונקורדנציה עוד הופעה של הביטוי "מַשְׁתִּין בְּקִיר".
מהו ההֶקשר שבו מופיע ביטוי זה, ובמה הקשר זה דומה להקשר שבפרקנו?