Sergey Nivens/shutterstock.com
"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט) – אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות.
"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת" – מבין כתיפות של כהנים.
"מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" – מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי – מה אמר לי? "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ".
(פסיקתא דרב כהנא, מהדורת מנדלבוים, פרשה ה ד"ה ד"א דומה דודי)
ביאור
בברכת הכוהנים, כפי שהיא נהוגה מימי חז"ל ועד ימינו, הכוהנים מושיטים את ידיהם לעבר הקהל, אצבעותיהם פשוטות לפנים וכך הם מברכים. בברכת הכוהנים באה לידי ביטוי התקווה שהאל ישמור ויגן על האדם. את ההשגחה הזו של אלוהים על האדם, מתאר המדרש על ידי פסוק משיר השירים. הפסוק בשיר השירים מתאר את האהוב המחפש את אהובתו – הוא מתחבא מאחורי הקיר, משגיח מהחלון, מציץ מהחרכים. החרכים הם סדקים שדרכם אפשר להציץ. במדרש הסדקים הם הרווחים שבין האצבעות, שדרכם האהוב, אלוהים, מציץ ומשגיח על האדם.
