מצבת מישע וחוק החרם
"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם…"
(כ, טז-יז)

מצבת מישע התגלתה בדיבון בעבר הירדן בשנת 1868 על ידי מיסיונר גרמני. הבדואים יושבי האזור סברו שבתוכה מצוי מטמון זהב, ולכן ניפצו את האבן. למרבה המזל, לפני כן הם העתיקו את הכתובת שחקוקה על האבן. העתק מן המצבה המשוחזרת, המוצג במוזאון הלובר בפריז. צילום: Neithsabes, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0

 

כתובת מישע היא מצבת זיכרון של מישע מלך מואב, שבה המלך מתאר את ניצחונותיו על יהודה ועל ישראל. הכתובת חשובה גם להבנת ההיסטוריה של התקופה המקראית המקבילה (מלכות בית אחאב בישראל ומלכות יהושפט ביהודה) וגם ללימוד תולדות הכתב העברי הקדום שבו כתובה המצבה.
בכתובת זו נמצאת גם עדות למנהג החרם – "שבעת אלפים גברים ונערים (?) ונשים ונערות (?) – ופלגשים (?), כי לעשתר-כמוש החרמתים."
מנהג זה של החרמה והקדשה לאל, במקרה זה לאלה עשתר, היה מקובל במזרח הקדום בעת מלחמה.

עיבוד. מבוסס על: יוסף ניצן ויהושפט נבו, "ארכיאולוגיות מתקופת המקרא: כתובות מישע", צוהר למקרא, תשס"ד. © מכון מופ"ת.

  • מה אפשר ללמוד ממצבת מישע על מנהג החרם המופיע בפרק?